כשמגנוס מתרוצץ בעולם ביחד עם הצוות הקטן שבנה לעצמו מיוצאי יחידות מובחרות, הרעיה המודאגת אסתי נשארת בחמ"ל כראש הדסק של יחידת החילוץ. היא דואגת לכל הסידורים, מתעדכנת, מעדכנת ומרגיעה את המשפחה בזמן הציפייה לבשורות. שניהם כבר הפסיקו לספור כמה פעמים היו צריכים לדווח להורים על מציאת גופותיהם של תרמילאים צעירים בטרגדיות נוראיות שהתרחשו בכל קצותיו של הגלובוס, אבל זה לא החלק הכי גרוע. הכלל באיתור ובחילוץ נעדרים הוא פשוט: במקרה הטוב מצאת את הנעדר בחיים, במקרה הרע מצאת גופה, במקרה הכי גרוע לא מצאת כלום. חוסר הוודאות הוא הנורא ביותר למשפחות ששלחו בן או בת לטיול בעולם ומעולם לא קיבלו אותם בחזרה.

"בתחום שחיליק עוסק בו אי אפשר להבטיח הצלחות, הרבה פעמים הצלחה זה גם הבאת גופה לארץ", מתארת אורית שני, ראש המחלקה לישראלים במצוקה במשרד החוץ את פועלו של מגנוס. "חיליק מעמיד את עצמו הרבה פעמים במצבים שמסכנים את חייו כדי לחלץ מטיילים ישראלים, גם כשמדובר בגופות. המסירות שלו היא טוטאלית. זה לא איזה שרלטן שלוקח כסף ולא עושה כלום, זה אחד שיהפוך את העולם, תרתי משמע, בשביל לספק תוצאות. מעבר לכך, אסתי וחיליק עושים מלאכת קודש בתחום של פינוי נפגעי סמים בעולם ולמיטב ידיעתי יש להם אפס תקלות בתחום הזה".

אחד ממבצעי החילוץ המרשימים ביותר של מגנוס היה המבצע לאיתור וחילוץ גופתו של התרמילאי גיא בן-זאב ז"ל, מבצע כנגד כל הסיכויים. בן-זאב, צעיר בן 23 מחיפה, ואופירה צוקר ז"ל, בת 22 מאשקלון, הצטרפו בקיץ 2003 לקבוצת מטפסי הרים שניסתה להעפיל לפסגת ההר אלפאמיו בפרו, אחד הרכסים הגבוהים ביותר בהרי האנדים. מטרים ספורים לפני שהגיעו לפסגת ההר התמוטט קיר קרח עצום על שמונה מהמטפסים. גיא נקבר במקום תחת מפולת השלגים ואילו אופירה נפלה לנקיק עמוק, חולצה במצב אנוש ונפטרה זמן קצר לאחר מכן מפצעיה.

משוגע חיובי

במשך שבועיים חיפשו צוותים מקומיים אחר בן-זאב. כשכשלו החליטו בחברת הביטוח הראל לשלוח את מגנוס למשימה. באותה עת הוא היה בחופשה בצפון הודו. מגנוס הוזעק בבהילות לשדה התעופה של דלהי ויצא מיד לפרו, שם חברו אליו אנשי הצוות שלו. הסיכויים למצוא גופה אחרי מפולת שלגים הם קלושים ובמקרים רבים הסיכון גדול מדי ואפילו לא מנסים, אבל מגנוס התעלם מהסטטיסטיקות וליקט מידע, שירטט מפות ובחן מקרוב את השטח שהספיק לעבור עוד כמה סופות שלגים שטישטשו את העקבות.

"עבדנו בלחץ זמנים כבד מאוד בעיקר בגלל מזג האוויר, כל יום של שלג הוריד את הסיכוי למצוא אותו", מספר מגנוס, "לפנינו כבר חיפשו אותו שני צוותים של מדריכי טיפוס הרים ומשטרת פרו. אנחנו עבדנו על תחקיר מאוד מדויק, החלטנו שאין צ'אנס שאנחנו חוזרים בלעדיו ולקחנו מספיק אוכל כדי לשרוד שם עשרה ימים.

"ביום השני על ההר הגענו לנקיק שבו הוא אמור היה להיות לפי החישובים, ירדנו לתוך הנקיק ומצאנו ערימה גדולה של שברי קרח מכוסים בשלג, חפרנו בשלג וראינו שזה קרח מנופץ מהמפולת הגדולה. התחלנו לחפור ולפתע אחד החופרים זרק לי גוש של קרח ובתוכו נקודה אדומה. המסתי את זה והיה לי דם בידיים. כל הצוות התחיל לחפור שם, בקושי היה לנו איפה לעמוד, היינו יכולים ליפול ולהיעלם בתהום. אם זה לא הספיק, בעודנו בתוך הנקיק התחילה בחוץ מפולת של קרח, זו היתה הרגשה איומה, אנחנו לכודים וקרח נופל, זה היה מאוד לא נעים. בעומק מטר וחצי ביצבץ משהו. זו היתה היד של בן-זאב. התחלנו לחפור בזהירות עם הגרזנים, לקח ארבע שעות לחצוב אותו החוצה מהקרח ואז לקח לנו יום וחצי להוריד אותו, זה היה מאמץ עילאי".

מגנוס אמנם דפק את הכתף שלו כהוגן במהלך המבצע הזה, אבל כשהטלפון בישראל צילצל ומגנוס בישר למשפחת בןזאב על מציאת הגופה אף אחד לא האמין שהוא עשה זאת.

במקרה אחר שיירשם בדברי הימים של יחידות החילוץ, הצליח מגנוס להותיר פיות פעורים כשאיתר את גופתו של ישי רוזנבלום ז"ל, תושב אפרת בן 23, שנהרג בסוף שנת 2001 כאשר ניסה לחצות בשחייה את נהר היאנג-צה בדרום סין. גופתו של רוזנבלום אותרה על ידי יחידת החילוץ "הראל 669" בפיקודו של מגנוס במורד הנהר, 52 קילומטר מהמקום שבו נכנס למים. לרשימת הלקוחות האבודים של מגנוס אתם יכולים להוסיף גם את גיא גבאי שחולץ בשלום מקרחון בארץ האש בארגנטינה, כמו גם את זוהר אלוני ז"ל שגופתה אותרה על ידי מגנוס ואנשיו בהריסות הצונאמי בתאילנד.

"אילולא חיליק לא היינו מגיעים לאן שהגענו", הצהיר השבוע אריק בן-זאב, אביו של גיא ז"ל, "חיליק מצא את הבן שלי כנגד כל הסיכויים. זה היה כמו לחפש מחט בערימה של שחת, ולמרות שהיו סופות שלגים שכיסו את כל מה שהיה שם חיליק מצא אותו ישר במקום הראשון שחיפשו. היה לחיליק הרבה מזל, אבל לא פשוט לטפס למעלה, אני רק יכול להסיר את הכובע בפניו. כדי לעשות דברים כאלה צריך להיות משוגע, בהיבט החיובי כמובן. למרות שזו פרנסתו של האיש, זו לא רק עבודה. חיליק ואסתי הם אנשים רגישים מאוד, אנשים עם נשמה".

כשאלה הדברים שיש לספר על מגנוס, לא פלא שלפני כמה שבועות צילצל הטלפון בבית המשפחה במושב דקל והקול הממלכתי מעברו השני של הקו בישר בחגיגיות שביום העצמאות הקרוב החליטה מדינת ישראל לבחור בו להדליק את המשואה הבינלאומית בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל. בנימוק לבחירתו שפורסם בתקשורת נאמר כי "המשואה שידליק מגנוס תסמל שהערבות של ישראל מחזיקה גם מעבר לים".